נעל שעוזרת לי ללמוד שוב להרגיש

אני עדיין, וכל הזמן ממשיך ללמוד

איך לפגוש את החוויה שמתעוררת בי במצבים מציפים ומאתגרים

ולא תמיד זה מתאפשר

אבל כבר מכיר את הדרך

ובאיזה שלב, כשאני מבין שאני לא בכיוון

אני שוב בוחר בה

והיא מביאה אותי הביתה

משחררת לחופשי

לדוגמא, קניתי לפני כמה ימים נעליים חדשות

תמיד היה לי אתגר עם החלטות

גם בעבר וגם בהווה

לקנות משהו חדש מעורר אצלי הרבה

זוכר גם בילדות שללכת עם ההורים לקניות היה תמיד נגמר באיזה פיצוץ

עורך השוואות

ומחקר מקיף

מתח לפני ותוך כדי

וגם אחרי הקנייה ספקות

אולי להחליף אולי להחזיר

ומלא פעולות קטנות וגדולות שנובעות מהמתח הזה

ומגיע רגע שהכל כבר מצומצם וסגור

שזה כבר מרגיש כל כך מוכר, מעייף

ונזכר שיש דרך אחרת

שעדיף לפגוש את המתח שיש שם

ולא לברוח ממנו ולפעול אותו החוצה

לא להסתכל פעם נוספת על חוות דעת על הנעל שקניתי

ועל זו האחרת שחשבתי לקנות

מבין שזה לא באמת קשור לעכשיו, לסיטואציה הזו

שזו חוויה עמוקה מהעבר שמתגלה בהווה

זה לא הנעליים

הן רק מה שמציף, רק הטריגר

ואני יכול להתעסק בהן ולפעול את הדפוס

ובכך לחזק אותו

או לנסות משהו אחר

שזה במקום להמשיך לחשוב - באמת להרגיש

זה לא קל!

אני כל כך רוצה לדעת אם קניתי את הנעליים הנכונות והכי טובות

שאם אדע, שהם באמת הבחירה הטובה

זה מה שיעשה לי שקט ונעים

אבל זה רק הדפוס שמדבר

שנמנע מלהרגיש

שרוצה לפתור - כדי לא להרגיש!

אז לצאת מהסיפור

זה כמו לצאת מביצה טובענית, או ים שסוחף

זה מרגיש בלתי אפשרי

שדרוש כל כך הרבה מאמץ כדי להפסיק

אבל האמת היא שזה להיפך

כל מאבק ופעולה רק גורמות לזה להימשך

לטבוע, לשקוע עוד ועוד

בעצם הכיוון הוא להפסיק כל מאמץ

להפסיק לנסות להיחלץ, לשנות, לתקן

להרפות ולראות באמת

את החוויה הפנימית

לשחרר שליטה ולהסכים להילקח לאן שהרגש והחוויה מובילה

זה תמיד למקום טוב וחופשי יותר

לריפוי ושחרור

אפילו שזה מרגיש הכי מפחיד ושיוביל לאסון

אין דרך אחרת

וכל פעולה מהמקום המופעל רק תשקיע עוד יותר בבוץ

אם אני באמת מרפה

הביצה תפלוט אותי החוצה

הים יקח אותי בחזרה לחוף

אפילו שהמיינד רק יספר על תרחישי אימים

פשוט כי זה התפקיד שלו ומה שהוא מכיר

כי עוד לא חווה משהו אחר, לא יודע איך לפעול אחרת, ורק משחזר

אז מסכים לרגע להישאר עם הנעליים שבחרתי

בלי לזוז מזה

ולראות מה עולה

מה מתקיים

בגוף

כן, הכל זועק שאי אפשר להישאר במצב הזה..

אבל יש בי גם מקום שמכיר את הדרך ויודע שזה הכיוון

לתת לגל לקחת אותי ולהפסיק להתנגד

ואז הגל חולף ומשחרר

ועכשיו מהמקום הזה יכול לבחור

גם להחליף את הנעל!

אבל זה יהיה ממקום אחר

נוכח ושקט, קשוב, שלם

ובכל פעם שיתעורר מתח

אהיה שם שוב

לא מתוך מאבק

אלא כדי לעשות מקום לחוויה שמבקשת להיחשף

והחשיבה תמשיך לנסות להחזיר את השליטה אליה

׳׳רגע, בוא נחשוב על זה רק עוד רגע,

עוד קצת

באמת שעוד רגע ונגיע לאיזה פתרון

רק עוד קצת נחשוב, נשווה, נבין, נדאג

זה בטוח יעזור!!׳׳

עם הזמן רואים את ה׳׳טריקים׳׳ האלו

ויודעים שדרך שם שום דבר חדש לא יקרה

אף פעם

זה רק עוד מהדפוס, מהמעגל והלופ

אין שם באמת יציאה

רק שלטי יציאה עם מבוי סתום מאחוריהם

היציאה היא דרך רובד אחר לגמרי

כמו המשפט המפורסם של איינשטיין שאי אפשר לפתור בעיה באותה רמה שהיא נמצאת

אז צריך לעבור רמה

והיא לא רחוקה

והיא לא משהו שצריך ליצור או להשיג

היא תמיד כאן

פשוט לא שמים לב אליה

הגוף הזה שיושב ונושם בכל רגע

להפנות את הקשב אליו במקום לעוד מחשבות אינסופיות

הגוף כשמתפנים אליו

יודע מה לעשות

רק לא להפריע

תראו כמה הוא יודע כבר לבד

לנשום, לראות, לטעום, לשמוע, לעכל, להזרים

הוא גם יודע לשחרר מתחים, רגשות, נוקשויות

זו רק הלפיתה של המיינד והמחשבות

שלא מאפשרות לו

לתת זמן לגוף להתאוורר, להסיר ולקלף את מה שמיותר

מתחילה זרימה נעימה של חיים פנימיים, מעמיקה הנשימה

זה מה שקורה כשמפנים לגוף את תשומת הלב

לאורך זמן, בלי לקפוץ בחזרה לחשיבה כל פעם כשהיא מנסה שוב לתפוס את הפיקוד

עד שיש שקט, רווחה ובהירות

מפסיקים לגעת במים

והאגם פשוט נהיה שקט מעצמו

זה הטבע שלו

בתהליכים ומפגשים בהם אני מלווה אנשים, זה מה שקורה שוב ושוב

מבלבול, מצוקה ואי שקט

אל נוכחות פשוטה

ערה וחופשייה