מידי פעם אני נזכר

שהדרך שלי כאן

היא לאהוב ללא תנאי

את הכל כולל הכל

בפנים ובחוץ

את כל הצורות השונות

האור והחושך

ללא העדפות

בלי לנטוש ולזנוח שום דבר

ואף אחד.ת

וזה קורה, ממש לאט

כל פעם עוד קצת

צעד קדימה ושניים אחורה

מפגש עם כל מה שהיה יותר מידי כואב

הבנה שמותר ואפשר לאמץ ללב

עוד חלקים שלי בפנים

שהופכים מ-לא ראויים

לאהובים

חוזרים הביתה

עוד חלקים שלי בחוץ

שכל כך לא מובנים

ומרגישים נפרדים

מתגלים כעוד ממה שאני

ומרחיבים את הגבולות שלי

זה מרגש אותי עד דמעות

כל פעם לזכור

שזו הדרך שלי כאן 🤍